"מוזיקה היא כנפיים בעולם של מטה"

הדג נחש

טיפול באמצעות מוזיקה

"מוזיקה היא כנפיים בעולם של מטה"

הדג נחש

תרפיה במוזיקה - דוגמאות לשימוש במוזיקה בטיפול בילדים ומבוגרים

תרפיה במוזיקה עם מבוגרים: 

דנה (שם בדוי), מטופלת כבת 40. הגיעה לטיפול במוזיקה מתוך תחושות של דכדוך וחוסר חיות. דנה שיתפה כי היא מרגישה שהיא חיה את חייה מתוך כוח האינרציה ושהדברים פועלים עליה מבלי שיש לה שליטה עליהם. היא חווה תחושת תקיעות ומרגישה איך בכל פעם היא מוצאת עצמה חוזרת לדפוסים ולמחשבות משתקות.


דנה מתארת ילדות לא פשוטה, מלווה בבעיות בריאותיות ומביעה חרטה על בחירות שעשתה בחייה הבוגרים. היא מזכירה כי כשהייתה ילדה נהגה לשיר ושיתפה בגעגוע אל הקול שלה ואל משהו שאהבה לעשות פעם.


 דנה בוחרת להגיע לטיפול במוזיקה מתוך זיקתה לשירה. יש כאן ניצוץ בתוך תחושת הדכדוך האופפת אותה. החיבור למוזיקה מאפשר הצצה אל נקודות חוזק שלה. בתור ילדה שחוותה אשפוזים וטיפולים, שלא היו בשליטתה, המוזיקה מהווה מקור לכוחות חיוניים.



באחד מהמפגשים דנה נזכרת בשיר שלא הקשיבה לו שנים. אנחנו מאתרות אותו ומקשיבות לו והיא תוהה איך זה שהוא "צץ פתאום" במחשבה שלה.


דרך העלאת השיר וההקשבה לו (במרחב הטיפולי הבטוח שנוצר בינינו) אנחנו מצליחות לגעת בחוויות חיוביות מתקופת נעוריה. היא נזכרת באהבה שהייתה לה, רומן גדול שהשיר שבחרה היווה כפסקול לתקופה.

התיאורים החיים וההיזכרות מחזירים אותה אל מקומות של חיות וחיוניות בחייה. היא מוצאת שהיו בה פעם גם את ההרגשות האלה, שכבר למדה לשכוח.

היא נתקפת געגוע אל המקומות האלה בעצמה ולראשונה בטיפול מצליחה להביע משאלה - לרצות גם לעצמה.

 

השיר הוא מסגרת צלילית יציבה ומהימנה דרכה יכול המטופל להעלות תכנים מעולמו הפנימי וכך הוא מהווה דרך לתקשורת חלופית. ככל שיש למטופל קשיים גדולים יותר להתבטא מילולית, כך הוא יאחז יותר בשיר עצמו כאמצעי לביטוי ותקשורת עם עצמו ועם העולם הסובב אותו (וייס, 2004). 


ממפגש למפגש דנה מאפשרת לעצמה להתחבר למקומות היצירתיים שבה, לשחק עם כלי הנגינה והקול ולהשתחרר משיפוטיות ומחסומים. כך ובהמשך חודשי הטיפול אנחנו עובדות, דרך מוזיקה ושיחה, כדי לחמול לעצמה ולבחירות שעשתה בעבר, לקבל את הילדות המאתגרת שהייתה לה ובמיוחד כדי להביט על הכאן ועכשיו, להבין ולזקק את מה שהייתה רוצה לבחור לעצמה היום.

 

השירים שדנה מביאה מאפשרים צוהר אל עולמה וכן אל המשאלות הכמוסות שלא הצליחה להביע קודם במילים.

המשאלה היא התחלת התהליך, היכולת להגיע עמוק אל תוך תוכנו ולהעסיק את עצמנו בשאיפה לשנות את העתיד (יאלום, 1980).

העבודה הטיפולית כתנועת ריקוד. צעדים קטנים לעבר שינוי. יש גם צעדים לאחור אך אפשר לראות אותם ככאלו שיתנו תנופה להמשך. דנה כבר סיגלה לעצמה מילדות תפיסה מוצקה לגבי עצמה והיכולות שלה, עד שהיא כבר שכחה שיש בה עוד ההתבוננות בכאן ועכשיו בטיפול, ביכולת של דנה לגשת גם אל כלי הנגינה, לנגן בהם ולאפשר לעצמה המחישו את השינוי שלה בחדר ומשם גם בחיים. מרבית העבודה הייתה להתיר ולשחרר את דפוס המחשבה וכן את רצונה של דנה. המטפל לא יכול ליצור או להחדיר במטופל רצון שאין לו. הוא רק יכול לשחרר את הרצון, להסיר את הקשיים שמחלישים את רצונו ופוגעים בו (יאלום, 1980).

תרפיה במוזיקה עם ילדים:
 

הוריה של טליה (שם בדוי), בת החמש, מביאים אותה אליי לטיפול במוזיקה בעקבות הפנייה של הגננת שלה. הם מספרים כי היא מאוד ביישנית ושקטה. בקושי מדברת עם אנשי הצוות בגן ומתקשה בפרידות מהאם בכניסה לגן ובכלל בסיטואציות שונות בהן אמה צריכה לצאת מהבית.
בנוסף, לטליה נולד אח קטן לפניי כשנה.

טליה נכנסת אל החדר וחוקרת את כלי המוזיקה. היא לא מרבה לדבר וממעיטה ביצירת קשר עין.

באחד המפגשים טליה מנגנת על המטלופון, אני חוזרת עם הקול על התבנית שניגנה. טליה מביטה בי בחיוך וכך אנחנו ממשיכות להשתמש במשחק הזה שנוצר ממפגש למפגש. כשאני מרגישה שבטליה יש כבר מספיק אמון וביטחון בחדר ובקשר בינינו אני מרחיבה את המשחק ומנגנת בעצמי על המטלופון. היא מקבלת את ההזמנה להיפוך התפקידים וחוזרת בקול שקט על התבנית שניגנתי. אט אט אנחנו זונחות את המטלופון ועוברות למשחק חיקוי קולי.  היא שרה ניגון מסוים ואני חוזרת אחריה ולהפך

 

אני מגלה שלטליה שמיעה מוזיקלית טובה ומחזקת אותה על כך. טליה מצדה מגלה כוח בעצמה. הנגינה שלה (היוזמה שלה) התקבלה והובילה למשחק שלם ולתרומה לקשר שביני לבינה בחדר. בנוסף, היא מבינה שהקול שלה יכול להשפיע על האחר. ממש כמו שתינוק מתחיל לחקור את קולו ומקבל הדהוד לקול שהפיק מאמו או מאביו. ההדהוד הזה מעניק לו תחושת נראות, חווית שליטה (המסבה לו עונג רב) וכן הזמנה נעימה למרחב משחקי עם הדמויות המטפלות בו.

במפגש אחר טליה חוקרת את המנעד הקולי שלה. פתאום מרגיש שנפרץ סכר והיא מגלה את הקולות החזקים והרמים שלה. היא ממש צועקת בחדר ומתקשה למצוא את הדרך חזרה אל האמצע. אני עוזרת לה לאסוף את עצמה על ידי נגינה ושירה של שיר מוכר, שאנחנו שרות בסיום כל מפגש.

 

המטרה הראשונית עם טליה הייתה להחזיר אליה את תחושת הביטחון והאמון בעצמה ובעולם סביבה (במקרה הזה, בי). יצירת הקשר דרך המוזיקה סייעה בהפחתת החרדה ובהסרת מחסומים.

 

טכניקות טיפוליות רבות ומגוונות יש לטיפול, אך ההבנה כי האמון מהווה את הבסיס לכך משמעותית לאין שיעור. ארקילה (Erkilla, 2011) מסבירה כי ללא אמון, קבלה הדדית, מגע אמיתי ומוטיבציה אף אחת מהתיאוריות או השיטות הקיימות בטיפול לא יתרמו דבר. הקשר עם המטפל הוא המצע לתהליך טיפול אפקטיבי שבתורו משפיע באופן משמעותי על הגישה והטכניקות הנבחרות.

המוזיקה מאז ומעולם שימשה כאמצעי תקשורת בין בני אדם (סקלס, 1981). כותבים רבים מתארים כי תוספת מוזיקאלית למערך הטיפולי מרחיבה ומחזקת יעילות עבודה בתחום הקשר (sekeles 1996 מתוך וייס, 2006).

 

 

טליה מגלה לי, דרך התנהגותה בחדר, כיצד היא מתנהלת בקצוות. בחיי היום יום היא בוחרת להיצמד את הקוטב השקט, כי כשכבר משחררים עלולים לאבד שליטה. אני מבינה שהעבודה אתה בחדר תעסוק גם בוויסות, במציאת האמצע, בלהיות ולקבל את זה שאנחנו יכולים להיות גם וגם.

 

 

 

לפרטים נוספים 

054-2463463
maornawiofficial@gmail.com

יהודה עמיחי - תל אביב

  • Black Facebook Icon