Search

לשחק זה חשוב. משמעות המשחק אצל ילדים ומבוגרים


אני ממש רוצה כבר להגיע הביתה. אבל הוא בדיוק מצא ענף ברחוב, שנראה ממש כמו משקפת, או חרב של פיראטים. אנחנו כבר ממש רוצים שהוא יבוא לאכול כי זה חשוב והאוכל כבר מוכן ואפילו על השולחן. אבל הוא.. הוא בדיוק באמצע בניית מגדל מלגו (שהוא בעצם בית ענק של זאבים שמחכים לארח תנין וגיבורי על).

זה נכון שאנחנו מאוד רוצים שהם כבר יבואו לאכול או להתקלח או כל דבר אחר. אבל חשוב שנבין שכשילד משחק הוא בעצם עושה עבודה נפשית. הוא באמצע משהו מאוד חשוב. או כמו שים אומר לי (ובצדק) "אמא, רגע! אני עסוק".

תחשבו מה קורה לכם כשקוטעים אתכם באמצע משהו. באמצע כתיבה, קריאה, שיחה או כל מרחב אחר שהצלחתם להביא את עצמכם לריכוז בו.

נסו לקטוע אותי באמצע כתיבת שיר חדש. וואו. אין יותר מעצבן מזה:)

כשילד משחק הוא חוזר ומחייה אירועים שחווה במהלך היום או השבוע, הוא מאפשר פתח להתמודדות עם קונפליקטים, פחדים, משאלות ותכנים שמעסיקים אותו (מפלצת, זאב, פחד להישאר לבד, שינויים בחיים ועוד).

הוא מאפשר לעצמו להיות יצירתי, ללמוד, להתנסות ולהמציא!

ויניקוט (1995) מסביר שכדי להבין את רעיון המשחק כדאי לתת את הדעת על ההשתקעות המאפיינת את משחקו של ילד קטן... המצב של התנתקות כמעט, הדומה לריכוז אצל ילדים גדולים יותר ואצל מבוגרים. הילד המשחק מאכלס תחום שלא בנקל אפשר לעזבו, ולא בנקל הוא מקבל פלישות אל תוכו.


הנה משפט שאני מאוד אוהבת וכל כולו מאפשר לנו לעצור לרגע ולתת לאהובים שלנו הזדמנות להמשיך עוד קצת במשחק החשוב שלהם. "ראוי לזכור תמיד שהמשחק עצמו הוא תרפיה. הבאת ילדים לידי כך שיהיו מסוגלים לשחק, היא עצמה פסיכותרפיה..." (ויניקוט, 1995)

למעשה בטיפול עם ילדים המשחק יכול להוות כלי מהותי ומרכזי בחדר, עם המוזיקה או בלעדיה. לפעמים בטיפול עם מבוגרים, העבודה תהיה בחיפוש ומציאה של הילד המשחק והספונטניות שבהם וכאן המוזיקה יכולה לעזור בתהליך. (המשפט הראשון ששמעתי אי שם בלימודי התואר השני שלי בטיפול במוזיקה היה: "תחשבו על המילה PLAY, לנגן או לשחק") המוזיקה מאפשרת לנו לחקור, לשחק ולהתחבר גם למקומות היצירתיים והבריאים שבנו.

מבחינת ויניקוט, היכולת לשחק היא המדד לבריאות הנפש. תחום המשחק הוא זה שבו הנפש תמצא את מקומה האמיתי גם בבגרות. זאת כל עוד תוכל הנפש ויתאפשר לה לחיות בספונטניות ובתחושה של יכולת לנוע (מטרי, 2002 מתוך פרוני).




ויניקוט, ו. דונלד. (1995). משחק ומציאות. הוצאת עם עובד, ת”א, עמ’: 72-105.

מטרי, יעקוב. (2002). היכן מקומה של הנפש.. בתוך: פרוני, א' (עורכת, 2002). המשחק: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר. תל-אביב: ידיעות אחרונות- ספרי חמד, עמ' 125-138.


מאור נאוי - טיפול רגשי במוזיקה (מבוגרים וילדים)

לחזרה לדף הבית: https://www.maornawimusic.com/

87 views